ארכיטקטורת רנטגן

הארכיטקטורה המודרנית והצילום הרנטגני נולדו בסמוך זה לזה והתפתחו במקביל. בעוד שהצילום הרנטגני חשף את פנים הגוף לעין הציבור, הבניין המודרני חשף את הפנים שלו, והפך באופן דרמטי את הקשר בין הפרטי לציבורי. האדריכלים הציגו את בנייניהם כסוג של כלי רפואי להגנה ולשיפור הגוף והנפש.

בטראיס קולומינה עוקבת אחר הפתולוגיות הנפשיות של הארכיטקטורה במאה העשרים — מהטראומה של שחפת ועד להפרעות מודרניות יותר כמו תסמונת שחיקה (burn-out) והפרעת קשב וריכוז (ADHD) — ואת השינויים העצומים בפרטיות ובציבוריות שהובילו כלי האבחון מהצילום הרנטגני ועד ל-MRI ומעבר לכך. היא מציעה שאם אנו רוצים לדבר על מצב הארכיטקטורה היום, עלינו להתבונן באובססיות השלטות כלפי מחלות ובטכניקות המתקדמות ביותר להדמיית הגוף — ולשאול אילו השפעות יש לכך על האופן שבו אנו תופסים את הארכיטקטורה.